שמירה על ערכי מקום העבודה בתקופה של שינוי

זמנים משתנים. פעם אדם שעבד מהבית, נחשב לפרסונה נון גרטה. מקומות עבודה רבים לא יכלו לדמיין כיצד עובד יכול להישאר מעורב אם הוא עובד רחוק מהבית.
זכור לי מקרה מ-2013 בו מנכ"לית של חברה בין-לאומית, הודיעה עם כניסתה לתפקיד, שכל מי שעובד מהבית חייב להגיע למשרד. מאחר ומקום העבודה העסיק אנשים שגרו במרחק רב, עובדים מצאו את עצמם מפוטרים.
אותה מנכ"לית טענה שעובדים מהבית הם פחות אפקטיביים ויצירתיים ופוגעים במרקם החברתי.

מגיפת הקורונה שינתה כמובן את פני הדברים, כשיצרה מצב בו רובינו עובדים מהבית. כמובן שהיא גם הוכיחה אחרת. כבר ב-2013, סטטיסטיקות הראו, שעבודה מהבית אינה פוגמת ואף תורמת לתפוקה וליצירתיות, אך מה יכול לתת מענה לטענת הפגיעה במרקם החברתי?
אמנם שנת הקורונה כמעט מאחורינו אבל התקופה הוכיחה כיצד ניתן לשמור על קשר אישי ויחסי עבודה, גם ללא ארוחות צהריים משותפות, שיחות חולין במסדרון ו- Happy Hour בימי חמישי.

לנהוג כמו האוסטרלים
עוד לפני שנת המגיפה, הגיעה לישראל כחלק משגרת העבודה, קבוצת מנהלים מבנק מסחרי באוסטרליה. מהחצי השני של הכדור הם הגיעו כדי לפגוש נציגים ממעצמת הסטרט-אפ המקומית. האוסטרלים הופתעו לגלות שהישראלים ישר ניגשים לעניינים עם תחילת הישיבה. באוסטרליה התרבות אחרת ונוהגים לשוחח שיחת חולין בחצי השעה הראשונה. להיכנס ישר לעניינים, נחשב ללא מנומס. אצלנו לעומת זאת, דיבורי סרק נחשבים לבזבוז זמן.
בתקופת הקורונה, כדי לייצר אווירה בלתי פורמאלית ואישית, בחרו לא מעט מקומות עבודה להתחיל את ישיבות הזום כרבע שעה לפני הזמן בשיחת חולין פתוחה או בסבב אישי בו כל אחד מספר מה שלומו, מה קורה במשפחה או על דברים שהוא מקדם ומפתח מחוץ לשעות העבודה.
הכנסת פן שאינו רשמי, בימי מגיפה ובכלל, מאפשרת לכולם לחוש קרובים יותר גם כשעובדים מרחוק.

אפשרות נוספת באה לידי ביטוי בפתיחה של קבוצות ווצאפ לשיחות חולין במקביל לערוצי התקשורת שמוקדשים לעבודה השוטפת. היו שהגדילו לעשות ופתחו קבוצות בהם העובדים יכולים לקיים שיח פתוח על נושאים משותפים כמו הורות, ימי בידוד ועזרה להורים מבוגרים. גם קבוצות לבדיחות על המצב נפתחו, כשכל המשתתפים מקפידים לשמור על הכללים ולא להעלות תכנים פוגעניים, שאינם מתאימים למקום העבודה ולערכיו.

יחס אישי
שיחות טלפון מהזן הישן והטוב, אישיות יותר משליחת מיילים או מסרונים והן מה שניתן היה לעשות בעת הסגרים, במקום שיחות המסדרון הבלתי פורמאליות, בין הבוסים לעובדים. שיחות זום אישיות או מצומצמות, עזרו גם הן להעניק יחס אישי ולא מעט מנהלים פשוט הרימו טלפון לשאול מה נשמע?
מקומות עבודה אחרים שיתפו את הצוות כשהבינו שאנחנו הולכים לקראת שינוי ארוך טווח והתייעצו עימם. להקשיב לעובדים, לשאול למה הם זקוקים ולתת להם לקחת חלק בקביעת המדיניות והנהלים בתקופה משתנה, זו תמיד בחירה שכל הצדדים יוצאים ממנה נשכרים.

סתגלנות
גמישות נכונה תמיד ואין כמו תקופות מאתגרות כדי לאפשר לאנשים לעבוד בכל שעה שנוחה להם. בימי הסגרים, בהם הילדים היו בבית, הורים רבים חלקו ביניהם את שעות הטיפול בילדים ושעות העבודה השתנו בהתאם. מקומות עבודה מסוימים דאגו לתאם את שעות הישיבות בהתאם לנוחיות המשתתפים ולגלות התחשבות.

רק מילה טובה
תמיד טוב להביע הערכה, מקרוב ומרחוק. בימי הקורונה מקומות עבודה עשו זאת דרך מתנות קטנות ודרך מה שפשוט, בסיסי ונדרש – מילים. תמיכה ניתנה גם למי שנכנס לבידוד או חלה.
חשוב תמיד להעניק לעובדים את התחושה החשובה שרואים אותם, על אחת וכמה בימים של ריחוק חברתי.

לא על הדיגיטל לבדו
שילובים הם חלק מטעם החיים ויש מקומות שניצלו את ההפוגות בין הסגרים לפגישות בחוץ, שנועדו למטרות חברתיות, סיעור מוחות וחשיבה משותפת. המפגשים היו ייחודיים בתקופת הריחוק החברתי ולכן הפכו לאירוע נעים וייחודי. בזמנים של שינוי ואתגר, כדאי תמיד לחשוב מחוץ לקופסה ולראות כיצד ניתן להפיק את המרב מהמצב הקיים.

אלה הם רק כמה רעיונות, שהוטמעו במקומות עבודה ועל ידי הנהלות שונות. אין ספק שכל שינוי מציאות בה הקלפים נטרפים, מאפשר למנהלים לחשוב מחדש על הערכים בארגון אותו הם מובילים וכיצד ניתן להמשיך ולהנחיל אותם גם כשכולם עובדים מהבית. תמיד ניתן וכדאי להמשיך ולהעביר את ערכי מקום העבודה דרך יחס אישי, שפה מכבדת, ערכי שותפות, מעורבות של עובדים ודוגמה אישית.

דילוג לתוכן